לקריאת הכתבה באתר גלובס
חיסיון עורך דין-לקוח גובר על זכותם של בן או בת זוג לקבל מידע מעורך הדין, גם אם עולות טענות להברחת רכוש וכספים על-ידי בן או בת הזוג תוך התייעצות עם עורכי הדין – כך קבע בית המשפט העליון, אשר דחה ערעור שהגישה אישה המצויה בעיצומם של הליכי גירושים מבעלה. הערעור הגיע מהחלטה של בית המשפט המחוזי שלא להסיר את חיסיון עורך הדין של בעלה על מנת לאפשר לה לחקור אותו על הברחות רכוש שביצע בעלה.
שופט בית המשפט העליון מני מזוז קבע בפסק הדין כי המוסד של חיסיון עורך דין-לקוח נועד להבטיח את יכולתו של הלקוח להיוועץ בעורך דינו באופן חופשי, ו"ברי אפוא כי הרחבה של המונח 'לקוח' בהקשר זה, כך שהוא יכלול גם אדם אחר שמלכתחילה השירות לא ניתן עבורו – יהא זה שותפו של הלקוח או בן זוגו – פוגעת בתכליתו של מוסד זה".
המחלוקת סבבה סביב עניינם של בני זוג שנישאו האחד לשנייה בשנת 1997. הבעל הוא איש עסקים, והאישה לא עובדת. לטענת האישה, הם חיו ברמת חיים גבוהה מאוד, ולאורך השנים הבעל היה אמון באופן בלעדי על הטיפול בכל הנוגע להון המשפחתי. ,
לאחר שהתגלע קרע בין הצדדים, הגישה האישה תביעה רכושית נגד הבעל. לטענתה, באמצעות עו"ד שמואל מורן ועו"ד יהודית מייזלס, הבעל העביר את ההון המשפחתי לנאמנויות שונות במדינות המשמשות מקלטי מס, נאמנויות אלה העבירו את הכסף לחברות-בנות, וכך "הוברח" הכסף מפני רשויות המס לאורך השנים גם כשבני הזוג ניהלו משק-בית משותף. לטענת האישה, אין לה ידיעה לגבי מבני הנאמנויות ומקום הימצאם של הכספים המשותפים.
על-מנת לאתר את הכספים, ביקשה האישה להעיד את עורכי הדין שנתנו לבעל שירותים משפטיים במבני הנאמנויות השונות וכן בענייני מיסוי עבור שני בני הזוג. הבעל, באמצעות עו"ד ברק טל ממשרד יגאל ארנון ועו"ד רועי סידי, התנגד מטעמי חיסיון עורך דין-לקוח, אך האישה טענה בתגובה כי החיסיון לא חל כלפיה, שכן בכל ענייני הרכוש המשותף הייתה אף היא לקוח של עורכי הדין, וממילא הבעל פעל גם עבורה בנאמנות ברכוש המשותף.
השופט יורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה השתכנע, נעתר לבקשת האישה והתיר לה להזמין לעדות את עורכי הדין. בהחלטתו קבע שקד כי עמידתו של הבעל על זכותו לפרטיות ומכוחה על החיסיון בינו לבין עורכי דינו נעשית שלא בתום-לב, ומשכך גוברת זכותה של האישה להגיע לחקר האמת, לעשות משפט צדק ולמצות את הדין.
לצד זאת, בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת האישה, לפיה יש לקבוע כי החיסיון לא חל כלפיה, שכן גם היא הייתה לקוחה של עורכי הדין, וזאת כיוון שעניין זה לא הוכח, והוא אף לא תואם את דרישות הפסיקה בנוגע ליצירת יחסי עורך דין-לקוח.
הבעל ערער לבית המשפט המחוזי על החלטתו של שקד, וזה (השופט שאול שוחט) קיבל את ערעורו וקבע כי חיסיון עורך הדין-לקוח תקף, ואין להעיד את עורכי הדין של הבעל.
האישה לא ויתרה והגיעה לעליון. בבקשת רשות ערעור שהגישה טענה כי החיסיון שלו טוען הבעל כלל לא חל כלפיה, שכן הבעל פעל ברכוש המשותף של בני הזוג לטובת בני הזוג, עוד בטרם פרץ ביניהם הסכסוך, ומשכך החיסיון שייך ליחידה המשפחתית כולה ולא לבעל בלבד.
